© קתרין בנאס - צילום: DR

ניגשתי לעבודה זו על מחול באמצעות לימוד סימון לבאן - פענוח וכתיבה - ואז שיתפתי פעולה בפגישות עם הכוריאוגרפים פיליפ דקופלה, הרמן דיפויס, ראכיד אורמדאן, אלבן ריצ'רד לחוות את העבודה על הגוף, את המרחב הנופי, את הרכב היצירה הכוריאוגרפית ואת השבתה.

המשכתי במחקר על ידי רישום במהלך ההופעות (בחושך!). אני מבין שציור במקום מייצר אפקט של התרגשות, זה מאחד שתי התנהגויות שונות, צופה ושחקן, המשלב על הנייר, כניסה לבמה והתפתחות במחברת.

© קתרין בנאס - צילום: DR

אני מצייר עיוור ואז אני לא חוזר על התוצאה אלא כאשר העבודות עצמן נפלות בחושך קומפקטי, כמו המחזה: "הציפורים / הלילה" מאת נאסרה בלזה.

עבור הקטע הזה הייתי צריך לתרגם מחדש את הכיארוסקורו באבן שחורה, לגרום לאור האור הדק של הסצנה להופיע שוב, על ידי מחיקת החומר ומציאת הלבן של הנייר. התוצאה היא נוכחות חדשה של הכוריאוגרפיה, החושפת אותה פעם שנייה.

© קתרין בנאס - צילום: DR

רישומי הרקדנים מזכירים תנועות. בהתאם לניסויי הסדנה שלי, הם לא מגיעים ישירות מההצגה, אלא הם סדרת עבודות שכבר קיימות בהתפתחות האמנותית שלי.

בדיו או בצבעי מים הם מקבעים עמדות חולפות של טפסים על נייר שפועלים כמו תמונות. התמונות המתקבלות באות ממערכת יחסים בין חלל העמוד והצורה שבאה להירשם שם, אין שום מודל בסיסי, זה כדי להחזיר רושם שהתיישב לאט לאט בזכרוני זה נתפס כביצוע. זה קשור להצגת נוכחות, ולא רק לתמלול התנועה.

© קתרין בנאס - צילום: DR

בחדר עלום, חוסר הדיוק הבלתי נמנע של הרישום הוא חיוני, מכיוון שמה שמוצג מיוצר בחלקו למרות עצמי.

אני מתרגם תנועה לדימוי קבוע ומהדימוי הזה, אני מנסה ליצור מחדש תנועה, זה סיפור אינסופי, קדימה ואחורה, שמשחקו בין שתי המצבים הוא שיאו, שם הוא מתנדנד.

"הרבה זמן חיפשתי את גופך בחושך, את הריח שלך, את הקול שלך.

חיפשתי את הצעד שלך, התבוננתי בכל רעש, חיכיתי להופעתך.

ואז, על הנייר, במכת עיפרון, אני מגרד; על בד עם משיכת מכחול, אני מצחצח, אני מסמן קווי מתאר, אני משרטט נוכחות.

לפעמים אני רואה אותך ברחוב, או על במה, אתה מופיע.

מולך אתה מציג אנרגיה חולפת, אני חופר בגרגר הנייר שלי, אני מנסה לתקן תנועה שאתה מציע. אני מלטף עם קצה העיפרון, אני מדפיס עיוור תלמים. אני הולך איתך בחושך, מחפש את התומכים, הטריקים, הקטנים, התנועות הגדולות, הביטויים, הכוונות.

תחושה זוחלת פנימה, מחפשים רשת, מה שנשאר בחלל כאשר איבדנו את עצמנו.

ואז מופיעה צורה, קצת מהתנועה שלה, קצת מהשאריות שלי, קצת ממך, קצת מהזיכרון שלנו ולמרות עצמי בחושך נוכחת נוכחות. "